החלטה בתיק רע"פ 701/13

1.           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטר' בן-יוסף) מתאריך 17.01.2013 ב-עפ"ת 64040-12-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גרטי) (להלן: בית המשפט לתעבורה) מתאריך 17.12.2012 בתיק פמ"ר  8825-11-12.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.           בתאריך 12.11.2012 החליטה רשות הרישוי, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 56 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), ולפי תקנה 212ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), לפסול את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים.

החלטה זו הובאה לאישורו של בית המשפט לתעבורה, בהתאם להוראת סעיף 57(ב) לפקודת התעבורה. בתאריך 17.12.2012 קיבל בית המשפט לתעבורה את בקשת המשיבה לאישור החלטת רשות הרישוי באופן חלקי, וקבע כי תקופת פסילת המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה תופחת משלוש שנים לשנתיים בלבד.

3.           על החלטת בית המשפט הנכבד לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. עיקר טענותיו של המבקש בערעור הנ"ל היו כי פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה, בהסתמך על תקנה 212ב לתקנות התעבורה, הינה בגדר ענישה רטרואקטיבית, וכי היה על רשות הרישוי להסתפק בהפעלתם של אמצעים מנהליים בעוצמה פחותה (בהתאם למפורט בתקנה 549(ד) לתקנות התעבורה).

בפסק דינו הקצר, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את כל טענותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי: סעיף 56 "לפקודת התעבורה איננו מחייב קודם להפעלתו נקיטת אמצעי תיקון קלים יותר או אחרים, כך נאמר במפורש בדין" (כאן המקום להעיר, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד נפלה טעות סופר בציון מספר הסעיף מתוך פקודת התעבורה). בנוסף, הפנה בית המשפט המחוזי הנכבד לפסיקותיו של בית משפט זה (אותן אפרט בהמשך), בגדרן נדחתה טענה לפיה פסילת רשיון נהיגה על פי תקנה 212ב לתקנות התעבורה היא בבחינת ענישה רטרואקטיבית. לבסוף, בחן בית המשפט המחוזי הנכבד את גיליון הרשעותיו של המבקש, וקבע כי פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה היא "מחוייבת המציאות". לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, והותיר את החלטתו של בית המשפט לתעבורה על כנה.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

4.           המבקש טוען כי בית משפט זה אמנם נתן דעתו בעבר ביחס להפעלתה של תקנה 212ב לתקנות התעבורה, ודחה בהחלטותיו את הטענה כי מדובר בענישה רטרואקטיבית, אך החלטות אלה ניתנו בדן יחיד, וזאת בעוד "טענות אלה יפה להן כי ידון בהן הרכב של בית המשפט העליון בטרם תינתן החלטה המחייבת את כל בתי המשפט". עוד בהקשר לטענת הענישה הרטרואקטיבית, גורס המבקש כי חלק מהעבירות שבהן הורשע בעבר היו מסוג ברירת משפט, ואם היה יודע שהוא עתיד לספוג סנקציה כה חריפה, בדמות פסילה ממושכת של רשיון הנהיגה שלו, לא היה מודה בהן - אלא מבקש להשפט בגינן.

לגוף הדברים, טוען המבקש כי לשונה של תקנה 212ב לתקנות התעבורה מגבילה מאוד את שיקול דעתה של רשות הרישוי, בבואה להחליט האם לפסול את רשיון הנהיגה של אדם כלשהו. לשיטת המבקש, עשוי להווצר מצב אבסורדי, לפיו אדם אשר ביצע עבירות כהולך רגל, או עבירות אותן הגדיר כ-"עבירות טכניות", יוגדר כמי שנשקפת ממנו סכנה כנהג, ולכן יפסל מלהחזיק רשיון נהיגה. לפיכך, המבקש טוען כי: "תקנה 212ב לתקנות התעבורה הינה הן בלתי סבירה והן בלתי מידתית".

לבסוף, המבקש שב וטוען כי לא היה מקום להפעיל נגדו את תקנה 212ב לתקנות התעבורה, אלא היה ראוי להסתפק ב-"אמצעי תיקון" אחר, ובמיוחד זה הקבוע בתקנה 549(ד) לתקנות התעבורה.

5.           נוכח הנטען בבקשת רשות הערעור, החלטתי בתאריך 28.01.2013 כי תגובת המשיבה מתבקשת, וזו הוגשה בתאריך 17.02.2013.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי כל טענותיו העקרוניות של המבקש נידונו כבר בפני בית משפט זה, ולפיכך אין הצדקה ליתן רשות ערעור בעניינו של המבקש. כמו כן, התייחסה המשיבה לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ולגיליון הרשעותיו, ובהתאם טענה כי גם אם תתקבל טענתו העקרונית של המבקש לפיה יתכן שרשיון הנהיגה של אדם יפסל על סמך עבירות שאינן מעידות על מסוכנות כנהג (כגון עבירות שביצע כהולך רגל, או "עבירות טכניות") - ממילא העבירות שביצע המבקש אינן מסוג זה, אלא עבירות המעידות כי המשך החזקתו ברשיון נהיגה עלולה לסכן אותו ואת הציבור.

דיון והכרעה

6.           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה, ובחומר שצורף להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

רקע נורמטיבי

7.           סעיף 56 לפקודת התעבורה, אשר מכוחו נחקקה תקנה 212ב לתקנות התעבורה, קובע כדלקמן:

"היתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברשיון נהיגה".